בן באבא ויוכבד. נולד בשנת תש"ה (1944) בבגדד, בירת-עירק. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1950 ומשה אז בן שש בלבד. לאחר זמן מועט נתייתם משה מאמו, ואביו, השקוע בדאגות-פרנסה, עזב אותו כשהוא חוסה בצל אחיו הגדול, רחמים, אשר החל לבנות את חייו במושב פטיש. הוא עשה את כל עבודות-השדה ליד אחיו ובאותה שנה נכנס לבית-הספר החקלאי "אשל הנשיא" ושם סיים את לימודיו. התפרנס מנהגות ובשעת הפנאי אהב לנגן בחליל. גם בספורט עסק וזכה לכמה פרסים בתחרויות. גויס לצה"ל בפברואר 1962 ושירת בחיל-הצנחנים, ההנדסה והשריון. כתום תקופת השירות הסדיר שוחרר ונשאר נאמן למושב. עד מהרה מצא לו את בחירת-לבו באשקלון ויצא כדי להתחתן ולהתיישב במקום. כעבור שלושה חדשים באה הקריאה לשירות-מילואים. משה ירד לדרום ולאחר שהקרבות שם נסתיימו ומשה יצא בשלום מהם היה הוא אחד הראשונים שעלו לרמה הסורית, מקום שם המשיכו הסורים במלחמתם. בשעת יציאתו לקרב נפרד מאשתו באמרו: "היי חזקה ואמיצה. איני יודע אם אחזור". הוא השתייך לחיל-ההנדסה ובקרב שנערך מעל לגבעת-האם ברמת-הגולן נפגע משה כשהוא מבצע את משימותיו תחת אש צולבת וללא הרתעה. הוא עמד בגבורה במשימות כוח-הפריצה, אשר אליו השתייך, בנטלו על עצמו תפקידים בעלי חשיבות מכרעת במערכה. זה היה ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967). הניח אשה בהריונה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. שמו הונצח ב"עולי מרחבים" של המועצה האיזורית מרחבים. שמו הונצח בספר "יד לנופלים - בני אשקלון" בהוצאת העירייה.